ניר בנים

תחילתו של מושב ניר בנים בקומונה ראשונה מסוגה של בני מושבים, קבוצה שלמעשה ייסדה את תנועת בני המושבים, ומכאן שם המושב. הקומונה השיתופית התיישבה ב-1951 בקיבוץ הנטוש צור מעון, בנגב המערבי. ב-1953 הקימו חברות וחברי הקומונה את הבתים הזמניים של היישוב במקומו הנוכחי, וב-1955, עם המעבר לבתי הקבע, הוחלפה הקומונה במושב עובדים.

מאפיין מובהק של ניר בנים בעשרות השנים הראשונות לקיומו היה רמה גבוהה יחסית למקובל במושב עובדים של שיתוף ועזרה הדדית. הניהול המרכזי של התקציב איפשר להשקיע משאבים רבים יחסית בציוד ובפיתוח המשקים, תוך ניהול רמת חיים שוטפת צנועה. המושב תוכנן כיישוב של רפתנים, ורבים מהמשקים התבססו על ענף זה. בתחילת שנות השישים הפכה ניר בנים למוקד גידול האפרסקים בארץ, וכ-30% מיבול האפרסקים במדינה כולה גדל בניר בנים. השיווק, של החלב ושל הפרי, נעשה כולו באופן מאורגן.

בהדרגה פחת יבול המטעים, עם פירוק השיווק המאורגן ב-1992. באותה עת הוקמה גם ההרחבה הראשונה. ההצלחה של המושב להתחדש, ובצד זאת להמשיך במסורת השיתופית שאפיינה אותו מאז הקמתו, ברוח של אחווה ועזרה הדדית, היא אות להצלחת המייסדות והמייסדים ליצור קהילה מגובשת. המשימה שהציבו חברות וחברי הקומונה, ואשר בוטאה במגילת היסוד של המושב, ממשיכה להיות רלוונטיות גם כעת, בחלוף שבעים שנים מאותו רגע מכונן: "השם [ניר בנים] ישמש כערובה לנו, לבנינו ובני בנינו עד סוף הדורות, למילוי תפקידים חלוציים בכל דוד ודור".

 

ענפי המשק העיקריים

רפת, חממות פרחים ועציצים, פלחה, אספרגוס, ארטישוק, כרם יין, כרם ענבים, כרם זיתים, מטעים.